עמ"נ
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1609-04-11
22/08/2011
|
בפני השופט:
דוד חשין
|
| - נגד - |
התובע:
אליהו חג'בי
עו"ד מחאג'נה
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד כוחן
|
| פסק-דין |
זהו ערעור מינהלי על החלטת רשות הרישוי במשרד התחבורה (להלן - המשיבה) מיום 26.12.10. בהחלטתה אימצה המשיבה את המלצת ועדת הערר הרפואית (להלן - ועדת הערר) לפיה יש לקבל בחלקו את עררו של המערער ולהחזיר לו את רישיון הנהיגה מסוג C לנהיגת רכב משא מעל 12 טון, מזה, ולדחות למעשה את בקשתו להשיב לו את יתר דרגות הרשיון שנשללו ממנו, מזה.
רקע
1. המערער , יליד 1967, נשוי ואב לשלושה ילדים קטינים, החזיק ברשיון נהיגה בדירוג D כולל, לפיו הוסמך לנהוג, בין היתר, בכלי רכב מסוג אוטובוס, מונית ורכב משא פול- טרייליר..
2. במהלך שנת 2002 החל המערער לסבול מבעיות רפואיות ברגל ימין. קצין הבטיחות במועצה אזורית עמק הירדן, בה עבד המערער באותה העת כנהג רכב כבד, הורה לו לעבור בדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן - מרב"ד), כתנאי להמשך העסקתו. הבדיקות הרפואיות שעבר המערער בשנת 2002 העלו כי הוא סובל אף מדלקת בשריר הלב. חרף זאת, בין השנים 2002 - 2008 האריכה המשיבה את תוקף רישיון הנהיגה של המערער, על כל דרגותיו, כל פעם למשך שנתיים, וזאת בכפוף לבדיקות רפואיות עדכניות שנערכו לו.
3. בשנת 2008 המליץ המרב"ד שלא להאריך את רישיון הנהיגה של המערער לכל דרגותיו, אלא להגבילו לדרגות A B 1 בלבד. משמעות הדבר היא, כי המערער נמצא כשיר לנהוג ברכב פרטי, אך לא ברכב משא כבד, אוטובוסים ומוניות. ערר שהגיש המערער על החלטה זו בסמוך למועד בו ניתנה, נדחה ביום 21.12.08 על ידי ועדת הערר, שהורכבה משלושה רופאים בכירים בראשותו של פרופ' מ' שני, כלהלן:
|
"... בבדיקה אקו קרדיוגרפית בראשית שנה זו נמצא 36%
LVEF עם
MILD TO MODERATE LV, עקב קרדיומיופתיה. לכן במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ניטלו הרישיונות למשא כבד ואוטובוס.
... לפנינו שילוב של מחלת בירגר וקרדיומופטיה עם פגיעה בינונית בתפקוד הלב. צרוף שניהם מחייב כבר עתה לדחות ערעורו. לכך יש גם להוסיף את מבנה אישיותו שבא לידי ביטוי בועדה . ואכן במבחנים הפסיכודיאגנוסטיים מצוין
'קשיים רגשיים הקשורים בהכחשה של הבעייתיות הכרוכה במחלה ... יש חוסר שקט פנימי שעלול להשליך על התנהגותו' [ההדגשה במקור].
אם כי צוין שהוא אדם נורמטיבי שמצליח להתארגן ולתפקד בצורה סבירה. דא עקא שבעיה תפקודית זו במבנה אישיותו מצטרפת לשני ליקויים אורגניים ובהם בעיקר הקרדיומופטיה .. במקרה זה אין מנוס מדחיית הערעור" (נספח ב לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה)
.
|
4. בימים 21.1.10 ו- 23.3.10 שב המרב"ד על קביעתו כי המערער כשיר לקבל רשיון לדרגות A B 1 בלבד, וזאת "מסיבה
ווסקולרית" (שם, נספחים ג1 ו -ג2; ההדגשה במקור). המערער הגיש ערר נוסף לוועדת הערר, והוזמן להופיע בפניה ביום 30.08.10. לאחר שנבדק על ידי חבריה, החליטה הוועדה, ביום 31.8.10, לשלחו להערכה פסיכודיאגנוסטית. בהחלטתה כתבה הוועדה, בין השאר, את הדברים דלהלן:
|
"עיון בתיקו מורה על קיום ארגומטריה ודופלר עורקים תקין. ב- 20.01.08 עשה אקו לב, בו צויין
LVEF-36% עם הגדלה קלה עד בינונית בחדר שמאל וליקוי דיאסטולי בינוני. קראנו גם את חוות דעתו של פרופ' חסין אשר סבר שאין כל מניעה לתת לעותר רישיון נהיגה ברכב כבד ורכב ציבורי. בתיקו נמצא מכתב מהמשטרה כי ב- 28.06.10
הנ"ל יצא מצומת ולא ציית לתמרור ב-37 וגרם לתאונת דרכים בה נפגע רוכב אופנוע. על כך טרם נשפט. בבדיקתו נמצא אדם שטחי, במתח ניכר, ללא תובנה והפנמה. הוחלט לשולחו להערכה פסיכודיאגנוסטית" (שם, נספח ד).
|
5. במסמך המסכם את האבחון וההערכה הפסיכודיאגנוסטית, שנערך על-ידי מכון מור ביום 3.11.10, נכתב כלהלן:
|
"
לסיכום, אמנם קיים מתח פנימי ואלי נוטה לגישה שטחית יחסית ובעל תובנה חלקית בלבד אך בסה"כ נראה שמדובר באדם נורמטיבי, ללא חריגות אישיותיות משמעותיות וללא עדויות לבעייתיות משמעותית בנהיגתו לאורך השנים. כיוון שכך וכיוון שזקוק לרישיונות שנלקחו ממנו לצורך
פרנסתו, יש להערכתנו מקום לשקול בחיוב החזרתם, תוך ביקורת בתחום התעבורתי והרפואי" (נספח ב להודעת הערעור).
|
6. ביום 5.12.10, לאחר שהסכום הפסיכודיאגנוסטי הומצא לה, קיימה הוועדה דיון משלים בעררו של המערער. בתום דיון זה, החליטה הוועדה להחזיר למערער את רשיון הרכב למשא כבד (C1), ואגב כך דחתה ,למעשה, את עררו על קביעתו של המרב"ד לפיה אינו כשיר ליתר דרגות הרשיון שנשללו ממנו (D,E), כך שהותירה על כנה את פסילתו לנהוג ברכב ציבורי (אוטובוסים ומוניות).
בגדר הקדמת המאוחר, אציין כבר כאן, כי ישיבת הוועדה
מיום 5.12.10 והחלטה שנתקבלה בה, כאמור,
לא תועדו בפרוטוקול באותו יום (ככל שבכלל נערך פרוטוקול לישיבה זו), כי אם בשני מסמכים שיצאו מלפני הוועדה במועד מאוחר יותר, דהיינו
ביום 23.12.10 (נספחי ה לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה). במסמך המפורט יותר מבין השניים נכתב:
"בהמשך לפרוטוקול ע 0387/10 מיום 31.08.10 נשלח לבדיקות פסיכודיאגנוסטיות, בהן לא נמצאו ממצאים בולטים למעט מתח פנימי ותובנה חלקית בלבד. מבחן מאמץ תקין, ב-
ECHO
40%-
EF. בישיבה מיום 5.12.10 הוחלט להחזיר לו הרישיון למשא כבד" (המסמך השנינחזה כהוראה אופרטיבית החוזרת על המשפט האחרון שבמסמך הראשון).
ועוד אחזור לעניין זה בהמשך.
7. ביום 26.12.10 החליטה המשיבה לאמץאת המלצת הוועדה לקבל את עררו לגבי רישיון נהיגה מדרגה C, כמבואר לעיל, ולדחותו באשר לרשיון נהיגה מדרגה גבוהה יותר(נספח א להודעת הערעור). בהחלטת המשיבה נאמר עוד: "
החלטה זו ניתנה לאחר ששוכנעתי כי אינך ראוי לנהוג בדרגות הרשומות לעיל מחמת כושר נהיגה לקוי המהווה סיכון בטיחותי למשתמשים".
על החלטה זו של המשיבה, הוגש הערעור שבפניי.
תמצית טענות הצדדים